The Others Place

 

חיפוש אחר הנדודים, הפליטות, התקווה וההגירה.

אי של גלות, חופש ודמיון.

מקום של העדר המקום, הלא מקום,

השום מקום.

ניכוס המקום השקוף -

מקום חניית הנודדים,

בדרכם אל שער הזהב.

מסע בתמונות, קולאז' של קרעים

כאילו עובר החיפוש אחר זהות אפשרית.

אי של הסגר, או גזירה או קרע

מבולבל ביותר,מדומיין לחלוטין,

אפשרי לנוכח.

 

בניסיון להבין מהו עבורי פרויקט גמר בארכיטקטורה אני בוחרת לצלול אל מרחב הדמיון - מרחב שלעיתים נשכח אחרי אינספור החוקים, התקנות, ההגבלות - הפרטיות, הציבוריות, הנראות, היפות והמכוערות. מרחב תודעתי, אישי, המנסה לחפש אחר ההטרוטופיה -  המקום הממשי אשר לחלוטין לא ממשי. אני בוחרת לדמיין מרחב טעון בתכונות, מלא פנטזיות, מרחב של התפיסה הראשונית שלנו, של חלומותינו, מקום שבו תשוקותינו כולאות תכונות פנימיות . מרחב אטום, שקוף, צפוף, מרווח, קל ואווררי, עילי ותחתי, קבוע ומשתנה.

 

העיסוק בארכיטקטורה מזווית המאפשרת ללכוד בה את מלאכת הדמיון, המארג החושי והחד פעמי, ובו בזמן את עבודת המחשבה היווה עבורי אם כן את הדחף המוביל לאורך כל הפרויקט.  ואולם מובן שלא די היה באותו רצון או דחף בסיסי כדי לייצר התבוננות מאיזו זווית ייחודית. לשם כך נחוץ היה ניתוב, הכוונה של המבט המשוטט. את זה סיפק לי המפגש עם הגות האחר, ובפרט עם זו של עמנואל לוינס. 

 

ה"אחר", המושג איתו מזוהה הפילוסוף עמנואל לוינס יותר מכל, עומד בבסיס פרויקט זה. מתוך קריאה פרשנית בספרו "כוליות ואינסוף", ניסתי לבחון כיצד ניתן למשוך את האתיקה הפילוסופית של לוינס אודות האחרות, אל האתיקה האדריכלית, תוך ניסיון לעמת את ה"אחרות" עם מרחבים ארכיטקטוניים עירוניים. אני בוחרת לבחון זאת דרך רחוב סלמה בדרומה של העיר תל אביב, רחוב זה על המהגרים והפליטים השוהים בו מהווה סיטואציה חיצונית לעיר, ובעבורו היווה עורק תחבורה בין עירוני אשר קישר בין הבאים בשערי נמל יפו לפנים הארץ. לתפיסתי, יכול רחוב סלמה להכיל בתוכו מימד של אחרות, אוניברסאליות, אשר תעניק לעיר רבדים נוספים ועושר תרבותי, עיר אשר נושאת באחריות כלפי הזרים המבקרים בה, ומאפשרת מפגש בין תושבי הקבע לזרים מבלי לפגוע בזהותם הייחודית של השניים.